הפסקול של חייו

אביחי היה חניך בקבוצה ותיקה, שנקראה אז הקבוצה של שלמה ורותי. לא הייתי איתו בקבוצה, אבל הכרתי אותו היטב מחוגים שהלכנו אליהם ביחד, כמו פסיכודרמה ומוזיקה. 

במסגרת מופע שאירגנו בזמנו בחוג מוזיקה זכיתי לכך שאביחי הלחין וביצע שיר שכתבתי. עלי לציין שהלחן היה מקסים והביצוע מרגש. זה רק המחיש כמה הוא אהב מוזיקה והיה מוכשר בתחום. 

בהמשך הוא הלך ללמוד סאונד באופן מקצועי ומצא עבודה בעזרת תוכנית ההשמה בחברת יפעת, שם הוא הקליט תוכניות מהרדיו. בשנה שלפני מותו הוא הגשים את שאיפתו לחיי עצמאות והצטרף לדירה מוגנת בתל אביב. 

אביחי היה דמות כשרונית, אדם נעים וחביב על כל סביבתו. יהי זכרו ברוך.  

עמית אונגר

אביחי שלי, שלנו...
בראש שלנו מהדהד המשיבון שלך, שיהיה לכם הרבה אהבה ומוסיקה...וחשבנו לעצמנו שזאת התכלית שלך..זה התמצית המזוקקת של הנשמה שלך...אהבה, כמה אהבה, כמה דאגה ואכפתיות, מתוך רצינות, מתוך צחוק חסר גבולות, אין פרות קדושות, כולם על הכוונת ועם המון קלילות ועדיין גם דרך הצחוק הזה בעצם אתה תמיד מבטא את האמת שלך..הכי ישירה, הכי כנה..לא מתפשרת... ללכת בדרך שלך, והכל, הכל בשלווה..ממש כמו קצב הצעדים שלך...לוקח את הזמן...איך בקלות אתה רוכש ידידים, בהינף לשון, בזיכרון מושחז מספר לאמנים שונים על עצמם, את חלקם רק אתה הכרת,...מדוייק עד לרמת הפסיק בחוברת המצורפת לדיסק שלהם...
ומוסיקה..ילד רגיש מחובר כל הזמן לרדיו, כל שיר חדש שיוצא אתה כבר מזמן שמעת עליו, השעות האינסופיות שהיית מבלה בחנויות הדיסקים..אספת לך מבחר משובח של תקליטים ודיסקים והכל בסדר מופתי..כל שאלה שרצינו לדעת בכל תחום מוסיקאלי שלא יהיה אצלך תמיד מצאנו מענה, לימודי הסאונד שלך היו ההמשך הכי טבעי לשביל בו בחרת לנוע..
שלב אחרי שלב בנית לך חיים עם העצמאות הטבעית הזאת שלך, מגורים בת"א..בדיוק במקום בו רצית לגור, חיי לילה עמוסי הופעות..ושום דבר לא עוצר אותך..המוסיקה אהבה אותך ואתה יודע תמיד להשיב אהבה..
אנחנו לא מוכנים לתפוס את הפרידה ממך, מבחינתנו אתה ניצחת את הסרטן, ניצחת אותו באדיבות שלך לכל מטפל, רופא ואח בבית חולים, לא תופס שום דבר כמובן מאליו, ניצחת אותו בלבביות שבה היית מארח אותנו בחדר בבית החולים, ניצחת ברצון העז שלך לחיות, להתמודד עם הכאבים ולהיישיר מבט קדימה..אתה המנצח לאורך כל חייך..כמו מנצח על תזמורת יודע כל צליל ביצירה , קובע כל טון בשיר.. 

אנחנו מאוד אוהבים אותך, זה אף פעם לא יאמר בלשון עבר, כי תמיד אתה איתנו , תמיד חי בליבנו.. 
אנחנו מקווים כי במקום המיועד רק לאנשים מיוחדים כמוך אתה נח על משכבך בשלום..
שלך, באהבה- כל החברים מהקבוצה בבית הגלגלים.
אודליה

בעצב גדול אני כותבת לכם על מותו היום של אביחי עמר (אבי) חבר בית הגלגלים, בן קבוצתי, מסניף הרצליה. אבי נאבק בשנתיים האחרונות במחלת הסרטן, שעשתה שמות בגופו אך לא יכלה לרוחו ולאופטימיות ולאהבה שהפיץ לכל מי שבא איתו במגע. היום הוא הוכרע. ההלוויה תתקיים ככל הנראה מחר (יום שלישי) בחולון. 
 
בסוף הסרט של בית הגלגלים אבי אומר: 
 
"לדעתי צריך להקים עוד מסגרות כאלה כמו בית הגלגלים. 
עכשיו יש בית הגלגלים בירושלים, זה מגניב לדעתי. צריך להרחיב את זה לרמה שיהיו סניפים בכל הארץ, 
אם לי זה עשה כאלה דברים, ואני יודע שלא רק לי זה עשה כאלה דברים, אז זה ככה, וזה טוב". 
 
יהי זכרו ברוך. 
 
 
חגית