נולד בבית חולים בלינסון בשנת 1979.

כבר מגיל צעיר התאהב בטבע ובסיורים בארץ ישראל, הוא נהג ללכת לקייטנות של סיורים בטבע. אחד מתחביביו היה נגינה על גיטרה, כתיבה ושירה.

אושר אהב ללמוד, להביע את דעותיו בנושאים השונים. היה אדם אכפתי לאנשים שסביבו, הרבה להתנדב ובעיקר אהב לחבר בין תרבויות ובין אנשים שונים. תמיד חיפש את המכנה המשותף בין האנשים.

לפני שהתגייס לצבא, עשה אושר שנת שירות בכרמיאל, שם הקים את סניף חוגי הסיור בכרמיאל,סניף זה פועל וקיים עד היום.

לאחר שנת השירות התגייס אושר לצבא, לחטיבת הנחל, סיים בהצטיינות את הטירונות ולאחר מכן בחר בקורס קצינים. בקורס קצינים הוא התחבר לבני ישיבות ומתוך התעניינות התחבר לצד הרוחני של הדת.

במהלך קורס הקצינים אושר החל להרגיש לא טוב, אך לא התלונן והמשיך את הקורס והמסעות כרגיל. כעבור זמן מה הובהל לבית החולים ושם התגלה גידול סרטני בראש. לאחר מכן התברר שהגידול התפתח בראשו, כנראה בשל המקום בו שירת בחטיבת הנחל.

הוא עבר ניתוח ארוך וכתוצאה מהניתוח כמעט ואיבד את כל ראייתו. במהלך האשפוז בבית החולים הכיר את אשתו, קצינת נפגעים בחטיבת הנחל. למרות הכול אושר לא וויתר והחליט שהוא רוצה לסיים את שירותו הצבאי.

הוא השתחרר מהצבא עם דרגת נכות מקסימלית. למרות זאת אושר התנדב למילואים בחטיבת הנחל, ושם קיבלת דרגת סגן.

לאחר הצבא למד לימודי ארץ ישראל ועבודה סוציאלית והוציא תואר ראשון במורשת ישראל ועבודה סוציאלית. בנוסף החל ללמוד לימודי תואר שני בכתיבה יוצרת ולאחר מכן נולד בנו הבכור אשחר .

אושר היה ממקימי חוגי הסיור בכפר סבא ואף הדריך קבוצות. הוא התנדב בבאר שבע בעמותה, שמארגנת טיולים לאנשים בעלי מוגבלויות. היה אדם של נתינה, עזרה לזולת ואכפתי.

בערב פסח 2011 לקח אושר את בנו אשחר לגן בזיכרון יעקב כאשר הוא בא לחצות במעבר חצייה הנהג דיבר בטלפון ולא שם לב ופגע בשניהם. אושר נהרג בתאונה ובנו נפצע.

שלושה חודשים לאחר התאונה נולדה בתו עמליה.