היית לנו חבר, וגם אח

החברים של איתי ילון מבית הגלגלים בהרצליה נפרדים בעצב מהמדריך האהוב שהלך מעימנו:

כששמעתי את הבשורה המרה, לא יכולתי לעצור את הדמעות. בדרך כלל אני לא מרבה לבכות, אבל הפעם פשוט לא יכולתי לעצור. 

גם עכשיו, בזמן כתיבת הכתבה הזאת, עומדות לי דמעות בעיניים, אבל הן לא זולגות. לקח לי הרבה זמן לקבל את העובדה שאיתי לא יהיה איתנו עוד. 

אף אחד לא יודע למה זה קרה. הרבה מחשבות ותחושות שקשורות באיתי ממלאות אותי. קשה לי עכשיו להוציא החוצה את הרגשות, והן מציפות אותי. 

אני זוכרת שבטיול האחרון היינו צריכים להעביר בינינו קשר. איתי ביקש ממני להודיע לכל החניכים מתי נפגשים, ואני מילאתי את בקשתו בשמחה. הוא ואשתו דגנית אירגנו את הטיול הזה ביחד, וכולנו נהנינו מאוד. איתי נראה שמח מאוד במשך הטיול, ואף אחד לא תיאר לעצמו מה יקרה זמן כל כך קצר לאחר מכן. 

תמיד ידעתי שאם אני צריכה עזרה, יש למי לפנות, יש עם מי לדבר ולמי לספר. ידעתי שבכל מצב הוא יהיה שם בשבילי. היה לי קשה מאוד ללוות אותו בדרכו האחרונה. חניכים ומדריכים רבים מבית הגלגלים השתתפו בלוויה. אני מקווה שמשפחתו של איתי לא תדע עוד צער. הבחור המיוחד הזה יחסר לכולנו מאוד, כי גם בשבילנו הוא היה ממש כמו בן משפחה.

הדר קמחי

כולנו רק בני אדם

אני זוכרת את איתי בתור מדריך חייכני ושמח. כששמעתי על האסון, הייתי עצובה ומזועזעת, והתקשיתי להאמין שזה באמת קרה.

לפעמים נראה שלמישהו יש כל מה שצריך בשביל להיות מאושר, אבל בכל זאת משהו לא מסתדר. לאנשים אחרים יש את החיים הכי קשים שאפשר לדמיין, ובכל זאת הם מוצאים את הצד החיובי ומצליחים להיות מאושרים.

כנראה שבסופו של דבר כולנו באמת רק בני אדם. לא חשוב איך אנחנו נראים מבחוץ, עמוק בפנים לכולנו יש רגעים שקשה לנו, רגעים של יאוש. אבל דווקא בזמנים הקשים חייבים לשמור על תקווה, ולזכור לראות גם את הצדדים היפים בחיים. 

עליזה אליאס 

מוכן לעזור לכולם

איתי היה המדריך הכי נחמד שהכרתי מאז שאני בבית הגלגלים. 

תמיד היה אפשר לפנות אליו בכל דבר, גם בעניינים אישיים. הוא היה מדריך משכמו ומעלה. בכל פעם שפנינו אליו היתה לו אוזן קשובה לכל אחד מאיתנו. אף פעם הוא לא סירב לעזור, תמיד היה לו רצון להושיט יד, גם במקרים הכי פרטיים והכי אישיים. 

כשנודע לי על האסון, נכנסתי להלם. 

את המפגש האחרון שלי עם איתי אני לא אשכח הרבה זמן. זה היה בטיול האחרון של הבוגרים לדרום. איתי השקיע הרבה מחשבה באירגון הטיול, הקדיש זמן לכל פרט. 

כמובן שבזמן שעשינו חיים ביחד אף אחד לא שיער לעצמו את מה שהולך לקרות. כמה עצוב היה לשמוע על המקרה הנורא, זמן מה לאחר מכן. 

יגאל פיין

תודה על החום והאהבה

היה לנו חבר, וגם אח. 

איתי תמיד בא ראשון כשהיינו צריכים עזרה. הוא היה צוחק עם הבוגרים ונותן הרגשה טובה. היה לי מאוד קשה לשמוע על האסון הנורא שקרה. אני אזכור אותו לתמיד.

איתי, אני מודה לך מאוד על עזרתך ותמיכתך בנו, על החום והאהבה שקיבלנו ממך. אני מצדיע לך ואזכור אותך לתמיד. 

דודי 

איתי, אתה חסר

היי חבר, מה אתה עושה

למעלה בשמיים

כשאנחנו פה למטה דואגים לך.

אני מתגעגע לצחוק שלך

ולחיוך שאתה מזרים בעולם הזה.

הוי, חבר יקר

כמה אתה תהיה חסר

למי שהיו איתך כל השנים.

למה עזבת אותנו ככה פתאום.

כשעשית מצווה

עשית אותה בשמחה

וכשקראו לך לעזור

היית הראשון שבא.

עכשיו אתה תחסר לכולנו...

דודי

האהבה מנצחת

מכתב פרידה עצוב ומרגש מדגנית לבעלה איתי:

איתוש יקירי, 

אין לי מילים לתאר את אהבתי אליך. הכל נקטע פתאום. החיים שאחרי מותך הופכים למסע זכרונות של כל הימים הטובים והנהדרים שהיו לי איתך.

לפני שהכרתי אותך חשבתי לתומי שארצה להתחתן עם בחור דתי, המקפיד על קיום המצוות. אתה חשבת שתרצה להכיר בחורה מרקע פתוח, או בלשון העם "חילונייה". כשנפגשנו הבנו שהאהבה מנצחת. אין זה משנה כלל מהי אמונתו של כל אדם. הרגשנו שמה שחשוב באמת זה האופי. 

איתוש יקירי, יש לך לב טוב, רחום, חנון ואוהב. המילה "לתת" זרמה אצלך בדם. התנדבת תמיד בשמחה וברצון עז לעזור לאחר. 

התנדבנו ביחד בבית הגלגלים, היית ממתנדבי משמרות "המתמיד", ופעם בשבוע ישנת אצל אחד הזקנים בקיבוץ לביא, עד אשר נפטר. ידעת לעשות את הפעילויות האלו באהבה גדולה ומלאת חיים, בלי לראות בכך משהו יוצא דופן. 

כשישבנו שבעה ונזכרנו בך, היה לי חשוב לשמוע כיצד אחרים הכירו אותך. התברר לי שיצרת קשר עמוק עם מגוון רחב של אוכלוסיות: ילדים שחלבו איתך ברפת, חברים שהתווכחו איתך על פוליטיקה, אנשים שיצא לך לדבר איתם. כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה אנשים שידעו להעריך אותך. הרגשתי בזמן השבעה שנשמתך נמצאת איתי. פניך חרוטות בתוכי ויישארו איתי לעד. 

איתוש אהוב ליבי, תמיד תמיד תישאר לי פינה גדולה בלב שיוצאת אליך. אזכור אותך באהבה כל חיי. 

אהובתך יחידתך,

דגנית ילון