דהש זברגה

1 במרץ 2005

תאריך פטירה:

הבית בהרצליה

מתגעגעים לצחוק שלך

חניכי קבוצת "השועלים" מהרצליה מספרים על הפרידה מדהש זברגה, חברם הטוב שהלך לעולמו.

נועם: "הוא היה חבר שלי, ונורא כואב לי שהוא נפטר סתם ככה. אני רוצה לבקש מכולם שלא יבכו יותר מדי. אני מאוד אתגעגע אליו".

אמיר: "הוא יחסר לנו מאוד. אהבנו אותו, ואני מאוד אתגעגע אליו".

גלעד: "אתה חסר לי בלב. אני בוכה בשבילך, ואחשוב עליך תמיד".

מאשה: "אני מאוד אתגעגע אליך. תחסר לי, ואני לא אפסיק לחשוב עליך".

ליאת: "אני אתגעגע אליך המון. לא אוכל לשכוח אותך לעולם. מקווה שעכשיו אתה מאושר. אוהבת המון".

אביחי ויעל: "דהש היה באמת יחיד במינו, מאותם אנשים שאדם פוגש ולא שוכח לעולם. הוא חסר ויחסר תמיד".

פרידה: "אתה שם למעלה, ומלאכים שומרים עליך. אוהבת אותך".

מיטל: "דהש, נשמתי, הלוואי ולמעלה אתה מאושר עד הגג, משגיח עלינו פה למטה. תחסר לי עד מאוד בדברים הקטנים והגדולים".

יאנה: "דהש החמוד, עשית לי בחיים כיף, והיית לי כמו אח. אהבתי אותך מכל הלב. סיפרת המון בדיחות, וזה מאוד הצחיק אותי. להורים של דהש: תהיו חזקים. כולנו נזכור אותו תמיד".

שי: "לא יהיה לי כבר עם מי לשמוע דיסקים. אני אתגעגע מאוד".

נתנאל: "אני עצוב. אני אוהב אותך ומחבב אותך. אתה תישאר בלב שלי תמיד. אני אתגעגע מאוד לכל הצחוקים והבדיחות שלך. אני אוהב אותך, וחבל שאתה לא איתנו. להורים: תהיו חזקים".

רנין: "היית חבר טוב שלי. תמיד רצית שאקח אותך לטיול, ואהבתי את זה".

שירן: "היית חבר יקר, ומעכשיו לי משהו יחסר. היית חבר טוב, ילד שיודע איך לאהוב. לי אתה חסר, עצוב לדעת שאתה לא איתנו יותר. שלום, חבר יקר".

ילד חזק ואמיץ

רק לפני כמה שבועות סיפר לי דהש כמה הוא אוהב את הקבוצה ואת בית הגלגלים, ועד כמה המקום הנפלא הזה הפך להיות כמו בית שני בשבילו. זה לא היה פשוט עבור דהש להגיע לבית הגלגלים: הנסיעות היו ארוכות, הקפיצות בדרך הכאיבו לו בכל הגוף, וגם הפעילות היתה לפעמים מאוד מאוד מעייפת. אבל הוא התעקש להשתתף בכל פעילות, בכל שבת ובכל קייטנה, גם כשהרגיש לא טוב, וגם כשהיה לו קשה. דהש היה ילד חזק ואמיץ, והוא צריך לשמש דוגמא לכולנו. הוא תמיד השתדל לצחוק ולשמוח ולקבל את הקשיים בהומור. הוא אף פעם לא ויתר לעצמו, ובחוכמתו הרבה תמיד ידע להשיג מה שרצה, למרות הנכות, ואולי דווקא כדי להוכיח לעצמו ולעולם שנכות זה רק בראש. דהש היה חבר אמיתי. הוא ידע להצחיק אותנו עד דמעות, הוא ידע לרגש אותנו, הוא ידע לומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון, והוא גרם הרבה שמחה לכולנו. דהש יחסר לנו מאוד, אבל אנחנו נמשיך לשמוח, למרות העצב והגעגוע - כמו שהוא בטח היה רוצה שנעשה. כולנו יכולים להיות גאים בכך שדהש בחר בנו כחברים ואהב אותנו כל כך, וכולנו צריכים לשמוח שזכינו להכיר את דהש - גם אם זה היה רק לתקופה קצרה, כי לא בכל יום זוכים להכיר אדם כל כך מיוחד. אני יכול רק לקוות ולהאמין שדהש נמצא עכשיו במקום טוב יותר, בלי עגלה ובלי מכונת הנשמה, מסתכל עלינו בעיניים שובבות וצוחק - כמו שתמיד אהב לעשות.

תומר, מדריך אחראי

צילצול הפרידה

מכתב פרידה ששלח דהש ללאורה, לקראת סיום תפקידה כמנהלת הסניף, מצטייר היום כפרידה עצובה במיוחד:

לאורה היקרה, כתבתי לך את הפתק הזה כי אני רוצה להישאר בזכרונותייך, ושכל פעם שתפתחי את המכתב הזה הדבר הראשון שיצוץ לך בראש זה אני! התחננתי לפעמונים שלא יצלצלו את צילצול הפרידה, אך הרגע הזה הגיע, והנה אנחנו על סף פרידה.

את עוזבת לאחר שהיית מנהלת, אמא, אחות וחברה. את הולכת ומשאירה לנו את הזיכרונות היפים והרגעים הנהדרים הבלתי נשכחים.

תמיד דימיינתי את הרגע הזה, אבל אף פעם לא ידעתי שהוא יהיה כל כך כואב. הייתי נותן הכל בשביל שתישארי איתנו, כי בגללך חיי כבר לא חשוכים, ובזכותך מצאתי תקווה והמון טעם לחיי.

אני רוצה לאחל לך המשך חיים נעימים, המון אהבה והרבה הצלחה. אני מקווה שתגיעי לכל מטרותייך. תזכרי אותי, אם יש לי מקום בזכרונותייך, ושיהיה בהצלחה לאורך כל הדרך.

דהש

לא שוכחת

מכתב התשובה של לאורה לדהש:

הימים עוברים ועדיין קשה לי מאוד לקלוט שאתה לא איתנו. פעם אחר פעם אני קוראת את המכתב שכתבת לי, ואני מרגישה שזה המכתב שאני הייתי רוצה לכתוב לך. אני אומרת תודה לחיים, שהעניקו לי הזדמנות להכיר אותך ולקחת חלק בחייך.

אוהבת מאוד ולא שוכחת.