חברים טובים היינו

עמיחי ואני היינו חברים טובים מהגן ועד שהוא נפטר, כשהיה בכיתה ה'. עשינו ביחד המון דברים: תחרות עגלות בבית הספר, עברנו טיפולי ריפוי בעיסוק ביחד ואהבנו לדבר על כל הנושאים שמעסיקים ילדים קטנים – בבית הספר ומחוץ לבית הספר. 

עמיחי היה צייר מוכשר, וכל מי שראה את העבודות שלו תמיד התפעל מאוד. כששמעתי שהוא נפטר הייתי בהלם. איבדתי חבר ממש טוב, שחסר לי עד היום.

שימי חסן

השפן של אנרג'ייזר

אני זוכרת שבפורים הפקנו סרט בבית הגלגלים, שבוע לפני שעמיחי נפטר. התפקיד שלו היה לרוץ למצלמה, כמו השפן של אנרג'ייזר. הוא באמת היה בחור בלתי נלאה. ילד חינני שכולם אהבו להיות סביבו. תמיד פעל, תמיד התרוצץ ממקום למקום. רואים בתמונות איך הוא תמיד מוביל את כולם. היתה לו שמחת חיים שאי אפשר לדעת מאיפה הוא לקח אותה, כנראה שהיא באה מהמקור, מהמשפחה.

עינת בדיחי

עמיחי מתחיל, כולם מצטרפים

עמיחי אהב  מאוד לצייר. הוא היה בחור חברותי מאוד, שתמיד נהנה לדבר עם כולם. אחד התחביבים שלו היה טיולים, והוא נהג לצאת לטייל בסביבה בכל הזדמנות. אני זוכר שכשכל הקבוצה נפגשה אז אחרי הארוחה הוא פתאום היה מתחיל לשיר, וכולם מייד היו מצטרפים. עמיחי חסר מאוד לקבוצה במשך השנים. הוא היה יכול לתרום לנו הרבה אם עוד היה איתנו.

מוטי ועקנין