אובדנו של חבר

פאיז אלטורי, חברנו היקר, נפטר בהיותו בן 19 בלבד. הוא היה חבר בקבוצת "מסע אחר", הראשונה שהוקמה בנגב לפני שבע שנים. אדם מיוחד, שקט, חכם, חניך אהוב בקבוצתו. אהב טבע, חיות, התעניין באיכות הסביבה, נהנה לשמוע סיפורים על מקומות שונים בעולם.

יום אחרי פטירתו נפגשה קבוצתו לשבת. הכנו לוח זיכרון עם תמונות ורשמים שכתבנו לזכרו. העלינו זיכרונות ודיברנו על הקושי בהתמודדות עם אובדנו של חבר מהקבוצה. לאות זיכרון שתלנו עץ זית בחצר הבית. הגיעו מדריכים ותיקים, וביחד נסעה הקבוצה בצאת השבת לבית משפחתו ברהט לביקור תנחומים. פאיז יחסר לנו מאוד.

חברי קבוצת "מסע אחר"

פרפר לילה ריחף מעלי..התנועות הסיבוביות שלו מסביב למנורה התלויה הופכות אותו ליותר ממה שהוא..ככה זה כשמצמצמים לך את הצבע, אתה מנסה לכבוש את הבמה בתנועה..ואם היתה בו נגיעת מכחול, אפילו צבע אחד, הוא היה משוייך "לטובים" לאביב, לשמחת החיים..אבל מה, תמיד יש מי שהעבודה השחורה פשוט תלויה לו על הכנפיים..כאילו נערכו הימורים בין כל מושבות הגלמים..רולטת פרפרים, במקום שחור-אדום שמו שחור-צבעוני וזאת היתה גאווה עצומה אם בחרת את הסיפרה הנכונה..אז הפרפר שמעלי יצא משם עצבני מעבר לרגל, המעוף שלו תזזיתי להפליא והוא מתקרב אלי מדי...השחקנים במרקע מרחו את הזמן לבעיטות פנדלים אחרי משחק מיגע, אז מה אם בהערכה הם פתאום התעוררו לפעמים זה מאוחר מדי.. זה לא הקל על המצב רוח הירוד ממילא של הפרפר שלי..אז אמרתי לעצמי, מה אכפת לך, תני לו יד, אפילו בסיפרי ילדים לא הצמיחו לפרפרים עם מחיקון שיניים...אז את, את שהתהדרת בסובלנות האינסופית שלך לאחר, את שמחייכת לכל עובר ושב, את.. אוספת את האצבעות אלייך ומכווצת מבט וכל זה רק בגלל שהוא שחור..גזענות לשמה.. אז הושטתי אליו יד קטנה, ברמה שלי, תנועה קלה מיניאטורית, לתת לו סימן שהוא יכול לנוח..ורק מהשוק של הקירבה הלא מוכרת, הוא נמרח על החלון..מנגב עם הכנף השמאלית את הזיעה מהמצח הפרפרי שלו..

זה בהחלט מפחיד כשלא רגילים למגע יד אדם..עדיף לבחון את העניינים ממרחק בטוח, קשה להבדיל בין לטיפה לדחיפה, ממש אותם שרירים פועלים רק המקצב שונה..שמישהו יגביר את עוצמת המוסיקה, שאני אוכל לזהות..אני יודע שלפני רגע נכתבו כאן המחשבות של בעלת היד, אבל זה לא היה מעצבן גם אתכם אם מישהו היה שותל מחשבות בשמכם..ולמה?!, כי הוא בן-אדם? מה נהיה? אז רציתי להגיד שעברתי לגיזרת החלון כדי לתפוס עמדה טובה יותר בשביל ה2 דקות האחרונות של המשחק הארוווך הזה...פתאום הוא התחיל להתעורר ולא שהיו לי ציפיות..וכראיה 120 דקות ואני הייתי קרוב יותר לרשת ההיא שבחלון מכל כדור במשחק הזה...אז נכון, זה איכשהו יצא בול כשכף היד הזאת התחילה לנוע, צירוף מיקרים ותו לו...מה..אני, אני אין לי בעיה להתקרב..פשוט, תמיד קשה לסמוך על ידיים..לכו תבדילו בין מחיאת כף לגזר דין מוות..דווקא מעניין אותי למצוא לי מנחתים אחרים לנוח עליהם..לעצור לרגע, להתרחק מהאור הגדול המסנוור..זה מוריד את איכות הראיה..למה נראה לכם שאני קופצני- אני מתרחק-מתקרב כדי לזהות את העצמים שממולי..זה המכון כושר הכי יעיל ליצירת קוביות שרירים על הכנפיים..ברמה המטאפורית אני מתכוון...

אבל עם כל הכוונות הטובות, ויש אולי כמה, אני התחלתי לכתוב קודם אז פוס-כדור הארץ-באארזל..תן לי להתבטא... בסך הכל רציתי לספר שדוקא פרפר שחרחר כמוך הזכיר לי אחד אחר, הנגטיב שלך, שליווה אותי באחת השבתות ממש לידי..והרגשתי כאילו הצמיחו לנשמה כנפיים ושלחו אותה ללטף לי את הראש שהיה עסוק במה החמצתי לומר או לעשות, להגיד לי שטוב לה ושהיא מצטערת על הגעגוע..חשבתי על הפרפר הלבן שלי, איך הוא היה אומר לי :  את הבוס ואני פאיז האיום...

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה, תמיד דיגדג לי חיוך בשפתיים...והאמת, חשבתי הרבה פעמים ולא אמרתי שנראה לי נכון יותר שהוא היה קורא לעצמו "אני פאיז האמיץ" ... כי זה הרבה יותר מה שהוא...מסתכל אל החיים עם שתי עיניים מחוייכות לברכה , מסתער עליהם בכל הכח... הנה הוא על האנקונדה בלונה פארק, הנה על האומגה ביער להב... מתלהב עם כל הנשמה הגדולה שלו... פרפר של דרור, אמיץ לומר באמת את כל מה שהוא חושב, כמה שאלימות זה רע, כמה חשובים לו יערות הגשם וכן גם את הפחד שמזדחל על העורף...הזה שיודע כל פרפר יפה כמוהו שהוא מגיע לזמן קצר..וממשיך להיות אמיץ למצוא כל הזמן פתרונות יצירתיים :" בא-בא תן לי את התיק שלך אני אתפוס אותו עם הפה" ...אמיץ לא להזדנב מאחור בשל הסוף הידוע מראש אלא להפך, אמיץ בבגרותו לארגן את מה שצריך, כמו אח גדול, לעזור לכל מי שרוצה ועם זאת להשתולל ולהתחפש ולהניע מעט את הכתפי הכנפיים שלו בריקודים...

כל שבת, אני מודה כאן בשקט , היית מבין האנשים הראשונים שחיפשתי בעיניים לראות אם הגיעו...7שנים, שבת אחרי שבת ...אהבתי להתפרפר ולסכל רגליים בישיבה נשפכת משותפת איש-איש בכסאו, לשוחח, לשחק ולנצח..לדבר על כל מה שקורה ומה שחדש בעולם הזה ....לדלות מעט מן המח הסופג וסופג וסופג שלך-נטול שעות הוראה בבית ספר, סופג את כל המראות שליקטת ממעוף פרפרים מיוחד כשלך...שהוסיפו לחיוך שלך מתיקות...לפרצופים עומק... זה כל כך נראה לי לא לעניין שלא תרחף לכאן, שתהיה, תבקר, תצחק, תספר לי על מכוניות, תבקש סיבוב ברכב שלי, תרכין את הצוואר לתפילה קצרה...שכשתסתיים שבת כבר לא אוכל לומר "ואוו, איזו שיחה מעולה היתה לי עם פאיז..." כמו השייח האמיתי של כל הפרפרים, בלובן מלכותי, מנהיג בעולמו שלו..צנוע, לא מתלונן... פשוט אוהב... ואני...אני כל כך אוהבת...כל כך מודה על הזכות שהופעת לי בעולמי...על כל משב רוח שנשפת לכיווני  במבט אחד...אז מה אתה אומר פרפר שחרחר..עכשיו הוא קרוב יותר לא-לוקים... ככה אמרה עליו הדודה שלו כשהיינו ברהט...אולי היא לא ידעה שלפרפרים כמותו יש קו ישיר...ככה זה אצל המקורבים באמת-באמת...נראה לך שהוא יודע שמתהפכת לי הבטן מגעגוע, שהלב מנסה להטעות ולומר שזאת רק שבת אחת שהוא לא הגיע...שבגלל זה באת אתה לבקר ושלאור העובדה שאזל ה-לבן מהסטוק..באת להסריט לי סרט ישן, עם מוסיקה מתקתקת, קצת מרצד..סרט דרישת שלום?

אז מה אתה מתרחק כל כך...שב אצלי על כף היד...הפנדלים כבר הכריעו את המשחק הזה...ולמרות הכל הדמעות של האוקריינים, מזכירות לי כמה מרגשת היא שמחת הניצחון...כן..גם הוא יודע ..

לפני קצת פחות משלושה שבועות פאיז, אחד החניכים האהובים עלי מבי"ג נפטר..כן זה חבל...לקח לי קצת זמן למצוא מילים ראויות..בסוף הן באו...תודה על ההקשבה.. 

יום נפלא מחר, מלא בפרפרים צבעוניים...