חבר של כולם

שרון היה נער שמח שאהב את כל החברים. תמיד היה לו סיפור נחמד לכל אחד או משהו מעניין להגיד. פגשתי אותו בכל מיני מסיבות ואירועים של בית הגלגלים. אני למדתי בבית ספר און, והוא למד בהרצפלד, אבל בכל הזדמנות שנפגשנו שמחתי לחדש את הקשר עם הבחור הנחמד הזה.

שימי חסן

נוכחות שמעבר למילים

שרון מאוד אהב לצייר, אבל בשנים האחרונות הוא לא כל כך היה מסוגל. הוא גם אהב מאוד שירים, אבל התקשה לשיר בעצמו. אז המשחק של הקבוצה היה ששרון אומר מילה, וכולנו צריכים למצוא שיר מתאים ולשיר אותו. הוא אהב מאוד לשמוע מוזיקה. היתה לו נוכחות מיוחדת שקשה להגדיר במילים. הוא חסר לי באופן אישי בתור חבר, וחסר גם לקבוצה כולה. 

מוטי ועקנין

שרון

"שמעתי סיפור נחמד לפני כמה ימים", אמר מורי. הוא עוצם את עיניו לרגע ואני מחכה.

"טוב. הסיפור הוא על גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן – עד שהוא מבחין בגלים לפניו, המתנפצים אל החוף.

"'אלוהים, זה נורא', אומר הגל. 'תראו מה עומד לקרות לי!'

"ואז מגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון, שנראה עצוב, והוא אומר לו, 'למה אתה נראה כל כך עצוב?'

""הגל הראשון אומר, 'אתה לא מבין! כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא?'

"הגל השני אומר, 'לא, אתה לא מבין. אתה לא גל, אתה חלק מהאוקיינוס'".

אני מחייך. מורי עוצם שוב את עיניו.

"חלק מהאוקיינוס", הוא אומר. "חלק מהאוקיינוס. אני מתבונן בו נושם, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה.

בס"ד           י"א תשרי תשס"ה

דברים שנשאו בהלוויה 

קשה. קשה לנו היום. קשה כ"כ...

אנו עומדים פה כולנו. הורים, משפחה, חברים ואנחנו- החברים לקבוצת אומב"ה בבית הגלגלים. 

עומדים המומים. מנסים לעכל. מנסים להבין את מה ששמענו הבוקר.

שרון. אתה אינך אתנו עוד.

הלכת והשארת בלב כולם חלל גדול מאוד.

הלכת ואתך החיוך שלך- מלא התקווה, שלימד את כולנו מהי אופטימיות ושמחת חיים, ששימח את כולנו, שחימם את הלב.

שרון.

אני רוצה לספר פה לכולם, משהו שלמדתי ממך. משהו שיישאר איתי ממך, כל חיי.

זה היה באחת השבתות הראשונות אתך בקבוצה בבית הגלגלים. תוך כדי התארגנות בחדר לפני השינה, הבחנו יוסי ואני בחולצת הפיג'מה שלך, שעליה כתובות המילים: 'ותודה שנטעת' (כנראה, מזכרת מיום נטיעות של קק"ל) ומייד הסבנו גם את תשומת-לבך לעניין.

מאז, בכל הזדמנות שהייתה לך, גם כשהיה לך קשה, גם כשהיה כואב, השתמשת במילים אלו כדי להודות ובעיקר כדי להרגיע. כאשר הבחנת שאנו דואגים או חוששים שמשהו לא כשורה אתך- פשוט אמרת לנו 'ותודה שנתת' וחיוך של אושר על פניך. חיוך מרגיע, שנתן לנו להבין שהכל בסדר ואין מה לדאוג.

ככה אזכור אותך תמיד. מחייך ואופטימי ומלא שמחה, שמקרינה על מי שמסביבך.

בעיניים לחות ובלב כבד וכואב אנחנו נפרדים ממך היום.

אנחנו עומדים אתך עוד פעם אחת אחרונה יחד, ואני רוצה לומר לך בפשטות ובכנות רבה: תודה שנתת!

תודה שנתת לנו כ"כ הרבה במפגש אתך ותודה שנטעת בנו שמחה ואופטימיות וכח לחייך גם כשקשה.

אנחנו אוהבים אותך, שרון וחסרים כ"כ...

שרון היקר!

השבוע טיילתי בזיכרון יעקב במקום שהיינו בו בקייטנה לפני שנה והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא שהיינו יחד אתך שם ושהיית אתנו. אני יודעת שעוד נזכור ונזכר, עוד נעצור ויצבוט לנו בלב, כשנשיר בשבת, כשניסע ברכב הגדול בלעדיך. במעגל שלנו, כשנשב, תחסר. 

אני אתגעגע אליך שרון. 

היית שקט אך לא היית פסיבי, אזכור איך קראת לי הרבה פעמים ונתת לנו שירים. 

אזכור את הנעימות שלך והעדינות. הרבה פעילויות עשינו בלעדיך, פעמים רבות שאלתי את עצמי אם פעלנו נכון... הרי לבית הגלגלים מגיעים כדי לנצח את המגבלות, ואתה לעיתים קרובות מדי לא השתתפת. אבל אני יודעת שלא כעסת עלינו. אני יודעת שהיית אדם מיוחד במינו, רצית שהחברים שלך ייהנו ויבלו וזאת תמיד הערכתי. 

קשה, שרון לזכור לכתוב בלשון עבר, קשה לעכל שאינך, קשה בלעדיך

                                                                                           שלום שרון!

                                                                                     אוהבת, טוני.

החיוך שייזכר לי לתמיד

אי אפשר לשכוח את החיוך שהתנוסס על פניך וסחף אחריו את כולם וזו המזכרת היחידה 

שיש לי ממך. 

שהיינו לעיתים נפגשים בבית הגלגלים, 

תמיד שאלת אותי לשלומי והיית שר לי איזה שיר וכך ידעת לגרום לי לחייך.

למרות כל השנים שעברו שבהם היינו יחד לא הספקתי להכיר אותך אישית, אבל לפי מבטך והתנהגותך הצלחתי להכיר אותך מעט ואני בטוחה שחייך היו מלאי חוויות וגם שלא תהיה אתנו יותר אני בטוחה שעדיין תמשיך להיות מקסים. 

יש לי בקשה אחת ממך ויחידה שמור עלינו מלמעלה ותגרום לנו תמיד לחשוב עליך ולזכור אותך.

                  אוהבת ותמיד אזכור

ישראלה

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא......"

יש מקומות שאתה עובר בהם

מביט לצדדים וממשיך הלאה

יש אנשים שאתה פוגש בהם

מביט לצדדים וממשיך הלאה

               אבל

יש מקומות, לא הרבה כמובן

שאתה עובר בהם ונשאר

יש אנשים, ממש מיוחדים

שאתה פוגש בהם

והם נשארים אתך

עמוק- עמוק בלב

                                    דנה בלוצרקובסקי

זכרונות על שרון!

שרון אהב מאוד מוסיקה, אני זוכרת שהוא אהב לשמוע דיסקים במערכות ולהתעסק עם התחנות ברדיו, אהב להכין פעילויות על מוסיקה והיה מאוד חברותי. 

קרן

תְּנָ"כִי פָּתוּח בְּסֵפֶר אִיוֹב.

אִיש מֻפְלָא ! לַמְדֵנוּ גַם אָנוּ

לְקַבֵּל אֶת הָרָע כְּקַבֵּל אֶת הַטוֹב

בִּבְרָכָה לָאֵל שֶהִכָּנוּ

לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי

לְפָנָיו לִשְפֹּך אֶת הַשִֹיח,

וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי

אַת הָרֹאש הֶעָיֵף לְהַנִיח.

רחל / שירת רחל. הוצאת"דבר", תשמ"א

את שרון אנו מלווים כבר שנים לא מעטות. זכיתי להיות קרוב אליו במיוחד במשך הזמן הזה, צמוד למיטתו. לא אשכח את לחישותיו הרכות בלילות: "אילון, תהפוך אותי..." - מידי שעה או קצת פחות. לפעמים התעוררתי בבוקר ושאלתי "למה לא הערת אותי?".  הוא ענה בלחש "ניסיתי אך לא קמת" –וגרוני כמעט נחנק.

הוא הביא אלינו את האוצר הגדול של השירה, שכולם הצליחו להתחבר וליהנות מיופייה. במהלך סופי שבוע רבים ישבנו ושרנו מתוך השירונים. הוא היה האלוף וידע את שמות השירים ומלותיהן. עדיין זכורה לי הפעילות שהעביר שם באותו מבצר ברודוס אשר ביוון. אנו נמשיך במסורת זו גם בשבתות הקרובות – "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק...".

בזכות שרון למדתי את איוב ואת גדולתו. הוא ידע להכיל את הקושי והכאב ומצא דרכים משלו להדחיק את הסבל והצער שגופו הביא עליו. החיוך לעולם היה מרוח על פניו. מעולם לא שמענו תלונות וטיעונים כלפי גורלו. הוא ידע לשמוח בכל מה שניתן לו - למרות כל מה שלא. 

ראינו אותו ברגעי שמחה וצחוק כמו גם ברגעים של קושי וכאב, ולוואי ויוטמע בנו מעט מן המיוחדות שלו .

אילון.

לשרון

איך זה שכאב ושקט מתאחדים?

איך זה ששבור ושלם מתלכדים?

אך כאב ושבור,

שלם ושקט נשזרים בך,

כמו בנר הבדלה

והנר כבה.

                  דפנה

שרוני, הרבה מים זרמו בנהר שלך

מים חמים ומים צוננים

מים רגועים ומים גועשים

מים מפחידים ומים מלטפים

ועכשיו המים שלך זורמים אצל כל אחד ואחד מאתנו

זורמים עם המים שלנו

את מימיו של אחד הם מרגיעים

ואת מימיו של אחר מחממים

במימיו של שלישי הם שוצפים וקוצפים

במים של אחר הם זורמים בד בבד

ומדי פעם כאשר יש סלע בדרך או עיקול 

המים שלך מזכירים לכולנו

שנהרות נועדו לזרום גם אם לא במסלול ברור ובטוח

ובסופה של הדרך הם משתלבים עם עוד נהרות רבים

בים רחב ידיים שקיים תמיד

                                                     יפית

דברים שלמדתי משרון

שרון למד אותי את ערכו של החיוך

ולו רק מעצם העובדה שעל פניו תמיד היה שפוך..

שרון הזכיר לי: שאם לפעמים אין מה להגיד,

או שהדיבור קשה –

אז עדיף לשתוק, ואפשר לשתוק הרבה...

משרון למדתי עד כמה צריך להתאמץ 

כדי באמת להקשיב

ואיך, גם לעיניים יש הרבה מה להגיד..

משרון למדתי את הערך הרב של השמחה במה שיש,

להסתפק במועט, ולהפסיק כל הזמן לבקש..

משרון למדתי עד כמה אנו צריכים

להשתדל להכיר כל אדם ולגלות מה נחבא בו בפנים.

                                                          טלי

שרון, מאז שאתה איננו, זה מצב לא ברור. 

קשה לעכל את זה,

למרות שהיית מאוד חולה וידענו ואתה גם ידעת - 

שמתי שהוא זה יקרה.

והדחקנו.

תדע שתמיד תמיד אזכור אותך 

כחלק יפה מהחיים שלי

יש איזו נחמה בלב שאתה לא סובל היום 

אוהב וזוכר אותך 

                        חברך, מוטי

השיר של שרון

שמעתי את השיר של שרון,

אהבתי אותו ואת שירו.

היו בו תקווה ונועם,

הייתה לו מנגינה שללבי נגעה.

שרון אהב לגעת בענפי העצים והשיחים,

למולל את עליהם הירוקים.

אהב לצחוק ולחייך את חיוכו העדין

ומעל הכל אהב לשיר שירים.

בשיר של שרון ניגונים רבים,

חברים מדריכים, ועוד ועוד שירים.

אותם ידע בעל פה בלי לפספס אף מילה,

הם היו לו תמיד לחברה.

שרון לקח חלק פעיל בקבוצה,

תמיד התנדב להכין פעולה.

היה חבר נעים ואהב בדרכו השקטה.

פעמים רבות לא הבנתי אותו וניגשתי אל כיסאו,

ואז תמיד שמעתי את שרון שר את שירו.

שלום לך שרון,

היה שלום חבר יקר,

למדתי ממך על עדינות ועל השיר של החיים.

אזכור אותך ואת אהבתך לעצים ושירים.

איתמר קלעי

להתראות מתוק שמור על עצמך

שלום שרון אני נפרדת ממך

תן לשמיים לכסות אותך

כולנו כאן מבכים את מותך

תן לשמיים לחבק אותך

אנחנו כבר מתגעגעים לחיוך שלך

להתראות מתוק ועלינו שמור

אנחנו אותך לעד נזכור

שלום שרון על משכבך נוח

זכרך בלבנו לעד ינוח

מתוק שלי לא אשכח אותך

הלב שלי פעם שכח פעימה בגללך

                                   שירלי

השיר שאריק בחר להקדיש:

אנחנו מכירים אותך

מילים: אהוד מנור , לחן: אריאל זילבר

אנחנו מכירים אותךאתה חושב עכשיו עלינואנחנו מכירים אותך,אתה הרי דואג שם לשלומנואנחנו מקשיבים לךקולך עובר בתוך הביתאנחנו מקשיבים לך,לחלילך בצל עצי הזיתאז אל תדאגנסה להירדם, לנוחבינינו מפרידים רק הדפים בלוחאנחנו כאן סופרים כל יוםעוצרים ומקשיבים וממשיכים לנשוםקשובים לכל אוושה קלה, לכל ציוץ ברוחקשובים לכל אוושה קלה, לכל ציוץ ברוחאנחנו מרגישים אותךבאצבעות ובשפתייםאנחנו מרגישים אותךיודעים שזה במקום, שזה בינתייםאנחנו אוהבים אותךאתה זורם בתוך דמנואנחנו אוהבים אותךומבטיחים לשמור כאן על עצמנואז אל תדאג...

שרון היקר

באחד מערבי השבת האחרונים, בזמן תפילה, לאחר שסיימתי את תפילת העמידה ובעודי ממתין ששליח הציבור יסיים את תפילתו, חשבתי עליך. חשבתי בערך שתי דקות, לא יותר, אבל זה הספיק לי לקבל הבנה גדולה. גדולה וחשובה מאוד. שאותה אני משאיר לשנינו.

שרון, שבע שנים היינו יחד ולמרות זכרוני הגרוע יש כמה זכרונות שכנראה לא אשכח לעולם.

אני זוכר איך כל פעם שטיפלתי בך עבר בי החשש שאכאיב לך בטעות, ואכאיב לעצמי, כי זעקת הכאב שלך תמיד חדרה לליבי כמו מרגיש את עוצמת הכאב.

אני זוכר איך הייתה שר לי שירים שאני לא מכיר, ואני כמו מובך משהו, ויהיר, כאילו לא יכול להיות שיש שיר שאתה מכיר ואני לא. ואני מנסה לתרץ בכל מיני תרוצים מצחיקים למה אני לא מכיר את השיר.

אני זוכר איך הייתה מבקש שרק אני אעביר אותך למיטה ולהיפך ותחושה קלה של גאווה מציפה אותי.

אני זוכר איך שהייתי שואל אותך משהו ותשובתך היתה שלילית, הייתה מזיז את העיניים הצידה, כמו הרגשת לא נוח לתת לי תשובה שלילית.

אני זוכר אותך מבקש דבר כל שהוא, ושוב משפיל מבט כמו מלא יראה למדריך שלפניך.

יש מילה אחת שמתמצתת ושהיא הכי מדוייקת שאני מכיר שאותה הייתי רוצה לומר לו ניתנה לי האפשרות להיפרד ממך ולהגיד רק מילה אחת. תודה!

זוכר ואוהב

ליאור אריאלי

שרון

מנגינה,שיר, נפש, עדינה, עיניים, מאירות, חיוך, גדול, לב, רחב.

לא איש של מילים גדולות או אנרגיות מתפרצות

לא צריך לשכנע להגיע לשבת או לסתם מפגש

לא עושה אף פעם בעיות

תמיד מוכן, רוצה, אוהב, בכיף.

עם חיוך גדול ועיניים מאירות

נתת לנו מעט מהשקט העמוק שלך, מהלב האוהב.

מי ייתן ובמקום בו אתה נמצא כעת

הנך מאושר, משוחרר מכבלי חומר וצורה של העולם הזה.

תודה לך על הדברים שהיית והדוגמה שנתת.

בלבי שמורה הפינה שלך עד יום מותי.

אילה

על פרידה / עופר נאור

במקום להיפרד ולדמוע

אנא תן לי תמיד לזכור

את היפה והטוב

החיובי והנפלא

שהשכלתי עד עכשיו ליצור...

במקום לומר שלום 

אנא אפשר לי להרגיש שלם

לחוות עצמי מושלם...

לנשום עמוק, ברוגע ובסיפוק

כשאביט על העולם.

במקום לתכנן עתידים אפשריים

ארצה כבר כאן ועכשיו

לראות וליצור ולבנות

מתוך אהבה , שמחה ושלוה

זיכרונות נהדרים..לשנים הבאות

להמשיך בנעימות לזרום בתהליך

וממקור עצמתי לחשוב ולהיות,

בחיבור לאני ולכל חלקי

בפשטות וברגילות ליישם ולחיות

לזרום ממעגל אל מעגל

לסיים באחד ולפתוח חדש

וכל מעגל משתלב עם רעהו

מרחיב ומגדיל את עוצמת המרגש.

...לקום אל יום חדש

באותו הזמן ,במקום הזה

או בכל מקום אחר

לפקוח עיניים

להביט סביב 

ובאהבה בכל להיזכר...

אני ושרון היינו בחוג של אילן ביחד, 

היה לי כיף אתו. היו גם טיולים בקניון, ולחוף הים, והיינו ביחד בחוג בישול, היה לי קשר טוב עם שרון נסענו ביחד בהסעה. שרון היה בכיסא גלגלים, מדבר איתי טוב, הייתי שואלת אותו "איך אתה מרגיש"

                       חבל שהוא איננו אתנו.

                                  מאיה אביעד.

את שרון אני זוכרת כשהגיע לביה"ס עדיין כילד קטן שקט ועדין. עם השנים בביה"ס, הילד בגר ובעודו בגיל העשרה יצא לי גם לעבוד כסייעת בכיתתו. נער שאהב ורצה לחיות, חי ונשם את המוסיקה, את הצחוקים של גיל הטיפש עשרה והיה לו את ההומור שלו.

קשה לכתוב עליו בלשון עבר, כי שרון היה ויהיה תמיד אתנו ונזכור אותו תמיד עם חיוך ושמחה.

יהיה זכרו ברוך.

                          לדרמן דליה ספיר

שרון

עיניים כחולות ענקיות סקרניות, שואלות, מחייכות ואוהבות.

חיוך ענק, מתוק שלו ומלא קסם.

כל מבע פניך שדר רוך, סבלנות וטוב לב. כך אני זוכרת אותך וכך תמיד אזכור.

                    דנה אייזנר לביא

קוראים לי אודיה ואני הדרכתי במועדונית של אילן בחופש הגדול. זאת הייתה תקופה קצרה אז לא הספקתי להכיר את שרון כל כך טוב.

הספקתי לקלוט  שתי תכונות מאוד בולטות שגרמו לי לנסות לשנות אותם בי.

התכונה הראשונה היא ההסתפקות במועט או יותר נכון צניעות וענווה.

אני אספר את המקרה וכך אולי תבינו למה אני מתכוונת.

במועדונית קיבלו כל יום כיבוד (עוגיות ,חטיפים), ואני הבאתי לשרון ולעוד בת מהמועדונית שהתקשו לאכול לבד.

לא פעם קרה ששכחתי להביא לשרון עוגיה כי התבלבלתי (כמו כל בנאדם פשוט). נתתי פעם לשרון ופעם לבת השניה , לכן נוצרו מצבים ששרון לא קיבל הרבה זמן. כשהתנצלתי וביקשתי סליחה , הוא אמר: " לא נורא ,את לא צריכה להצטער". כזאת צניעות לא ראיתי .הכרת תודה מדהימה. בגרות של אדם כל כך חכם. 

מידה השניה ששיפרתי בזכותו היא הנחישות והדבקות במטרה.

שרון כל כך התאמץ לגמור את כל המשימות שהצבנו בפעילויות במועדונית.

למרות כל המגבלות שלו ,הוא ביצע את כל המשימות עם כל הקשיים וגם אם לא הצליח , זה לא השפיע על מצב רוחו (לפחות לא כלפי חוץ).

שלא תדעו עוד צער ומכאוב.   

                                          אודיה.

זיכרנות

את שרון ז"ל אני הכרתי בשנה שהתחלנו ללמוד ביחד באותה  כתה עם מחנכת אור וסיעת דורית. למדנו ביחד הרבה שנים והיינו חברים טובים. אתה ואני אהבנו לאכול מקרונים הייתה חבר טוב עם כולם ותלמיד טוב, אני לא אשכח אותך בחיים.

                                             יאנה- חברה מהכתה.          

החיוך שלך חסר לי יום יום בכיתה.

אני מתגעגע לצחוקים שלנו ולסטלבט .

אהבתי להסיע אותך בהפסקות ולשדר אתך ברדיו

של הכיתה.

עם חברים נוספים –יגאל ודניאל אתה ואני היינו רביעיית 

"לא איכפת להם".

אני מקווה שאתה שם למעלה משקיף עלינו ומחייך אלינו.

תמיד אתה תישאר בלבי .

מישה גוטמן.

הצטערתי לשמוע על מות שרון שנקטף מאתנו בגיל כל כך צעיר.

תמיד אזכור את שרון כנער שקט ,מופנם ונעים הליכות 

שעל אף מצבו הפיזי לא הרבה להתלונן ולדרוש.

אני זוכר עד כמה נהנה שרון לנייד עצמו בכסא גלגלים 

הממונע באופן עצמאי .

להורים רק שלא תדעו עוד צער 

צביקה הפיזיותרפיסט.

השעון.

לשרון קנו ליום הולדת שעון כחול.

כצבע העיניים ותכלת השמיים.

ענדו לשרון את השעון ,על יד שמאל ,

את השעון הכחול.

הביט שרון בתכלת השמיים ובשעון 

הנכון ,כי שלי הוא השעון ?

בצבע הכחול 

שעל יד שמאל…

                     מלכה גרוסמן

קשה היא הפרידה בין האוהבים

והעצב ממלא מקום האהבה

הוא שוכן לו בעיניים בבטן ובחזה

מן עצבות חזקה כזו לוחצת 

רק שבוכים מכל הלב.

האפשר עצבות כזו לשאת?

ואנחנו שרון ,בכינו 

בכינו כשהבנו שלא תהיה אתנו עוד 

בכינו כשהבנו שהחיוך שכל כך אהבנו נגזל מאתנו 

בכינו כשחשבנו שבעצם הספקנו כל מה שרצינו.

שרון ,שנים ארוכות היית תלמיד שלי והצלחת לחדור למחשבות, לתובנות אך בעיקר לרגשות.

תמיד תלווה אותי ההרגשה כי אתה בעצם יודע 

טוב יותר מה טוב בעבורך ובדרכך שלך אתה בוחר 

את הבחירות הנכונות .

וכך אני בוחרת לזכור אותך תמיד, 

לימור- מחנכת הכיתה לשעבר.

על עצמי

שמי: שרון

תאריך הלידה שלי: 17.2.84

שם החיבה שלי: שרוני

תכונות טובות בי: חוכמה

תכונות שהייתי רוצה לשנות: קינאה

החבר שאני מעדיף לשהות איתו: מישה

מאכל אהוב עליי: שניצל ומקרונים

תכנית טלוויזיה אהובה עליי: חברים

החג האהוב עליי : פורים

הזמר שאני מעריץ: מייק ברנט

היום האהוב עליי: יום שישי

המקצוע שאני אוהב ללמוד: חשבון

חוגים שאני משתתף בהם: חוג מוזיקה בבית הגלגלים

התחביב האהוב עליי: צפיה בטלויזיה 

החיה האהובה עליי ביותר: חתול

הבחירות למקצועות מועדפים שבחר שרון:

גיאוגרפיה ,

אנגלית 

לשון-אוצר מילים ,העשרת שפה

קולנוע -סרטים ישראלים וקומדיה.

השתתפות למען הכיתה:

שמי : שרון ברוינשטיין

מה אני יכול לעשות למען הכיתה?

• לעזור למצוא חבר 

• העשרה בנושא -הזמר מייק ברנט.

• איסוף מידע מחברי הקבוצה על סגנונות מוזיקאלים, עשיית מאגר מוזיקה במחשב הכיתתי.

מה היית רוצה שהכיתה תעשה למענך?

ללכת לטייל בירושלים ובכנסת יש לי שאלות לאנשים חשובים בכנסת.

מתנות כמו דיסקים עם מוזיקה בעברית עם פופ.

קשה מנשוא הידיעה שאינך עוד.

מחלתך שהכריעה ואתה בהיותך בן 20 .

ליוויתי אותך מס' שנים בסדנת המוזיקה 

וזכיתי לפגוש בך שרון ,

תלמיד רגיש, ובעל יכולות חשיבה גבוהות.

אהבת לשמוע מוזיקה ואף להפעילה בהפסקות, 

לקהל התלמידים בבית הספר .

שמחת מאוד לראות אותם רוקדים ושרים 

ואף אותך לעיתים, שמענו שר  ונהנה, 

משירתו של מייק ברנט, שרית חדד,אייל גולן  ועוד.

אנו תלמידי הסדנא ואני, מרגישים בחסרונך הרב 

ומבטיחים להשמיע את המוזיקה שתמיד אהבת

ולזכר אותך בימיך הטובים שבהם חייכת והיית שותף לעשייה הברוכה 

בתחום המוזיקה.

יהי זכרך ברוך.

שירי אפרתי -מורה למחשבים 

ותלמידי סדנת המוזיקה 2004 

שרון,

קשה מנשוא המחשבה שאינך עוד.

ליוויתי אותך בחמש השנים האחרונות הן כמחנכת ובעיקר במעבדת מחשבים בבית הספר.

בשקט שלך שכל- כך אפיין אותך ,עבדת בדיוק מופתי ויישמת את מה שלמדת במהלך השנים בבית הספר. 

יחד תכננו משחקים לכיתות ,יחד כתבנו ברכות לשכבות ויחד התמודדנו עם הבעיות.

בשנה שעברה כאילו הרמת ידיים -כבר אז היו אותות 

שקשה לך יותר וכי אינך מסוגל לעבוד במחשב.

בחרת במוזיקה ,שתמיד אהבת והעדפת אותה על פני עבודה בסדנא.

מצפוני היה שקט כי ידעתי שאני מאפשרת לך משהו 

שאתה כל-כך אוהב ואיני רוצה לקחת זאת ממך.

ידעתי בתוך תוכי שאני עושה את הדבר הנכון כי מי יודע מה יילד יום.…וייחלתי לימים טובים יותר.

בתחילת השנה, כששוב נפגשנו כי בחרת שוב להשתתף בסדנת תוצרי מחשב למרות הקשיים ,ראיתי בעיניים שלך אור כאילו שרצית להילחם בכל כוחך.

חשבנו יחד עם מייקי על פתרונות איך לאפשר  לך עבודה עצמאית במחשב במסגרת כל המוגבלויות .

אפילו קבעתי פגישה באותו יום ראשון שיבואו להתאים לך עכבר.

אבל אז התבשרתי בנורא מכל.

אינך עוד.

ללא כל התראה מוקדמת פשוט נעלמת וכל מה שמנחם אותי זו המחשבה שאולי לא סבלת ולא תסבול יותר.

רציתי שתדע שאתה עדיין איתי בכל יום חמישי בשיעורי הסדנה.

ולא רק איתי ,אלא גם עם כל חבריך השותפים לסדנה ולכיתה. 

בלבנו  שמורה לך פינה חמה.

אזכור אותך תמיד, נוח בשלום איש יקר!

אור שיבר

רכזת מחשוב.

את שרון פגשתי בשיחות המשוב שהעברנו בכתתי  ובמסדרונות  ביה"ס. בכיתת המשוב היו תלמידים שיצאו לעבודה, וניתנה לשרון האפשרות לא להשתתף בכיתה אך שרון רצה להרגיש כחלק מהכיתה וביקש להישאר ולהשתתף בשיחות המשוב, דבר שלימד אותי עד כמה רצה להיות שווה עם כולם, ואפילו במצבו הקשה.

במשוב שרון כמעט ולא דיבר אך נוכחותו, החיוך המיוחד שלו והבעת פניו הקרינה שהוא שותף מלא למה שקורה בכיתה ולכן תרומתו מבחינתי הייתה גדולה. היה ניתן לראות מתי הנושא הועבר בהצלחה או פחות הצלחה וכל זאת לפי הבעת פניו.

שרון הקרין מבחינתי נתינה,  הוא נתן בדרכו המיוחדת ללא מילים ורק עיניו והבעות פניו היו הכלי העיקרי. עלי הוא השפיע מאוד, בהתחברות אליו בראייתי אותו כאדם מיוחד מעבר למצבו הפיזי. הוא הקרין תום, קבלה, ומחילה לסביבה בצורה שלא תתואר במילים. אזכור אותו לעד. 

יהיה זכרו ברוך.

                                              אביגד נח

באותו יום ששרון נפטר כתבתי את המילים ההם:

שרון הלך לו בדרך שרצה בה.

לזרום בין הגלים ולהגיע רחוק לאי שקט ובודד ושם לנוח בשלווה ולשמוע את שיריו של מייק ברנט.

את שרון אני זוכרת לפני הרבה שנים כאשר היה תלמיד 

בכיתתי זה היה שאור המחנכת לימדה אותו. 

ואת יגאל ,מישה, יאנה, ודניאל.

שרון היה תלמיד מאוד שקדן ואהב ללמוד כל נושא 

היה לו אופי טוב וחיוכו תמיד אזכור לעד.

                   דורית סייעת

בית ספר הרצפלד.