תומר פסוק

19 באוקטובר 1998

תאריך פטירה:

הבית בהרצליה

במותו ציווה לנו את הזיכרון

חברי הטוב, תומר פסוק ז"ל, פנה אלי פעם וסיפר לי על שאיפתו להנציח את חברי בית הגלגלים שהלכו לעולמם במשך השנים. אני זוכר שזה ממש הציק לו שאנחנו לא עושים מספיק בשביל לזכור את אותם אנשים שבילו איתנו את מרבית חייהם, ואף ראו במקום הזה את ביתם. מייד ידעתי שביום מן הימים ארצה להיות חלק מהצוות שיוציא צוואה זו אל הפועל.

בתמיכתה ועידודה של רינה פסוק, אימו של תומר ז"ל, הוקמה ועדת ההנצחה של בית הגלגלים, המורכבת מחברי הנהלה, מדריכים בעבר ובהווה ונציגי הבוגרים. המטרה היא למצוא דרכים להנצחת זיכרם של כל החברים שנטלו חלק בפעילויות הבית והלכו בינתיים לעולמם – כמו שתומר רצה.

תומר, לצערנו הרב, לא זכה להגשים את שאיפתו להנציח את חברינו שאינם, כי הוא הלך לעולמו בטרם עת. אך הוא השאיר לנו את הרעיון כצוואה.

עמית אונגר

משפטי מחץ

תומר היה איש של משפטי עוקץ, שתמיד אמר את המילה האחרונה. בכל פעם שהוא שלף אחד ממשפטי המחץ שלו, נאלצתי לחכות לפעם הבאה שניפגש, כדי שאוכל לענות לו את התשובה הנכונה.

הוא למד גרפיקה ממוחשבת, והיה מדהים לראות איך הוא עושה עם עצמו דברים. תומר היה מהדורה מתקדמת של מה שיכול לקרות לנו. תמיד הסתכלתי לראות איך הוא מתמודד עם הדברים ומה הוא עושה, כדי לדעת עד לאן אפשר להגיע.

אודליה פיטוסי

לנסוע

(מילים: תומר פסוק, לחן: שאול בן-אמיתי)

בא לי עכשיו לעלות על הג'יפ

ג'יפ שחור – ארבע על ארבע

ולעולם לא לרדת רק לראות נופים

בלי סוף.

בא לי עכשיו לעלות על ספינה

לחצות ימים – מהצרות לשכוח

וכך אהבה נכזבת לא תהיה לעולם

לעולם.

פזמון:

ולנסוע, לנסוע תמיד – או לטוס אל-על

עם הג'יפ, כמובן, במקומות שלא חלמתי

ולנסוע... לנסוע תמיד.

בא לי שלא יהיה צורך ללמוד

שירת ימי הביניים

שלא יהיה צורך ללמוד את ביאליק.

בא לי להכיר אנשים חדשים

כמובן לא לשכוח

את החברים הקודמים – כמובן.

פזמון...

בא לי עכשיו לעלות על הג'יפ

ג'יפ שחור – ארבע על ארבע

ולעולם לא לרדת.

לא שיערתי כמה אתגעגע

עבר כבר הרבה זמן מאז ראיתיך, ועדיין אינני מסוגל להאמין שבאמת אינך עוד. אפילו עתה האצבעות רועדות על הקלידים והדמעות ממשיכות לזלוג. עוד כל כך הרבה דברים ייעדתי לך וציפיתי ממך.

במעבר הקבוצה בשנים האחרונות לבגרות ועצמאות ראיתי בך גורם מרכזי. ידעתי שעבור כמה מחברי הקבוצה, ביניהם אתה, העברת מרכז הכובד של הפעילות מהשבתות לאמצע השבוע תהווה משבר קשה. ובכל זאת, ראיתי בשינוי אופי הפעילות פתיחת דלת רחבה לכולנו, ובמידה מיוחדת לך.

בכל פעם שאזרת אומץ וכוח בשנים האחרונות, ונטלת חלק בהכנת פעילות לקבוצה, אי אפשר היה להתעלם ממרכזיותך בין המארגנים, ומהסיפוק הרב שלך כאשר הפעילות יצאה לפועל. חיוך הניצחון בזווית פיך העיד יותר מהכל על ההרגשה הטובה שמילאה את ליבך.

היית מעורב בהרבה נקודות ציון שלי בבית. אני מסוגל לשחזר כל כך הרבה שיחות אינטימיות, חושפניות, כנות ומעוררות מחשבה, שניהלנו בפינות שונות בבית, אך בעיקר תוך כדי טיולים ברחבי הרצליה. תמיד הובלת את המסלול כך שהטיול יתארך והשיחות לא ייקטעו בטרם עת.

אינטימיות עמוקה נוצרה בכל אחת מהפעילויות שעשינו יחד. הבדיחות, ההרגלים הקטנים, הדרישות המחמירות איך לסדר אותך ואת סביבתך בעגלה – לא שיערתי כמה אתגעגע לכל אלה.

אורן

יהיה לנו הרבה על מה לדבר

תסלח לי, אבל עדיין קשה לי להצמיד את האותיות ז"ל לשמך, וספק אם אתרגל לזה.

כאשר דובר על שילובם של חברי קבוצת אריאלה ואורית בקבוצת הבוגרים, שמחתי מאוד. בעיקר שמחתי על ההזדמנות לפגוש אותך שוב ולאחד איתך כוחות. כי מי כמוך יודע שכשאני ואתה שיתפנו פעולה במסגרות שבהן היינו יחד, הצלחנו לעשות לא מעט דברים יפים.

רבים יזכרו אותך כאחד שלא מדבר הרבה בשיחות קבוצתיות. אבל אני אזכור אותך תמיד מהרבה שיחות בארבע עיניים בתור דברן מושלם. איך בחוג עיתונאות, במקום לפרוש לחדר צדדי כדי להכין עוד כתבה טובה לעלון, היינו מגלגלים שיחה ושופכים את כל אשר על ליבנו. מדברים על המדריכים, אבל בעיקר על המדריכות. אני ידעתי את מי אתה אוהב, ואתה ידעת את מי אני. אין לך מושג, חבר, עד כמה השיחות האלו חסרות לי.

תומר, אני יודע שלא יצא לי לבקר אותך בבית החדש. אבל אני מבטיח לך שבבוא הזמן אבוא גם אבוא לבקרך, ואני בטוח שיהיה לנו הרבה על מה לדבר. ואולי אז תינתן לנו שוב הזדמנות לאחד כוחות ולהראות לכל העולם מה אנחנו באמת שווים.

עמית אונגר

השקט מהדהד

לשבת האחרונה היו חסרים טעם וריח

אך בעיקר צבע, צבע כתום.

ונראה שהנה בכל רגע

תיכנס, תחייך ותאמר שלום.

כולם מדברים, ואין מי שרק יקשיב

הכיסא שחסר בין יעקב, אוהד, ליאור ויניב.

השקט הזה שכה אהבתי

שהקרין רגישות וחוכמה

השקט הזה עכשיו כואב באוזניים

מהדהד במלוא העוצמה.

דפנה

לגעת עמוק

תומר נולד כל ארבע שנים

זהוב לב ושיער, צמא לאהבה

כל אחד הבחין בו כשנכנס

בפתח דלת רחבה.

תומר היה בחור גבוה

ובכל זאת לא שיחק כדורסל

תומר נהג הרבה לנסוע

אבל לנהיגה ברכב נפסל.

מילים נכתבות, חודרות לנשמה

קול שקט והומור עוקצני

חשיבה בריאה, וכמו שאומרים – פוטנציאל

כך יציינו אנשי המעלה

ואעיד גם אני.

רצית לעבוד, לחיות, כמו כולם

וכך להטביע חותמך בעולם.

הסתכל סביב ותיווכח

שהצלחת לנפץ מוסכמות

לעצב מבפנים את עולם בני האנוש

לגעת עמוק ושם את שמך לחרוט.

אודליה

"למה את לא מדברת איתי?"

יום אחד רצה הגורל והמתנו להסעה, שאיחרה כהרגלה. מתוך ניסיון לפרוץ את חומת השתיקה, וגם לא לחוש את הזמן החולף, שאלת אותי פתאום: "למה את לא מדברת איתי כמו עם כולם?". לא חסכת ממני מבוכה, ובאותה נשימה המשכת: "את מפחדת ממני?".

שתקתי, ורק המחשבות התרוצצו במוחי. קיוויתי שמישהו יבוא ויחלץ אותי מהצורך להגיב. איש לא בא. לא מצאתי טעם להגיב, ובוודאי שלא להכחיש, ורק נשבעתי וייחלתי שאם רק תיתן לי הזדמנות, נצמיח יחד ידידות מתוך הריחוק.

מאותו יום הפכנו לחברים טובים. אני זוכרת אותנו יושבים יחד, נוברים בנבכי הנשמה, צוללים לשיחות נפש עמוקות, שותפים לסוד בכל.

ויקי משעני

תומר

רשרוש קני הסוף

עם רוח מערבית,

קרני שמש ראשונות

בין עצי הפרי,

היכן השמש מול עיניך המבריקות,

לפני כל צמח פורח?

האם תהיה רוח שתוכל לרוחך שלך?

אין שמש ואין רוח בלי החיוך שלך,

כמה אני חלש בלי כוח רצונך.

אתה ואני הנני.

אינך, איני.

אבא

אחי שלי

ביום בהיר אחד, או אולי סתווי, התוודעתי לעובדה שבקרוב יהיה לי אח או אחות. בעקשנותי, שידעה ימים טובים יותר, האמנתי חזק-חזק שאני רוצה אח ושיקראו לו תומר. וכך היה. נולד לי אח וקראו לו תומר.

אני מאמינה והאמנתי תמיד שלולא נוכחותך המאוד משמעותית בחיי הייתי בנאדם הרבה יותר אגואיסט. כן, תתפלא, תמיד אפשר יותר. בזכותך אני מה שאני. בזכות אותם דברים מיוחדים שלימדת אותי בחיים, בזכות הדרך המכובדת שבה עברת אותם, בזכות כל אותם דברים מיוחדים שהכנסת לחיי. אהבתי אליך היתה ועודנה אהבה ללא תנאים, אהבת אמת. אני אוהבת אותך על כל מה שאתה, ועל כל מה שנתת לי להיות.

אתה חסר לי. השיחות הקצרות בבקרים, הרעש של העגלה העוקבת אחרי, החיוך הקטן שאתה זורק לעברי, "התינוק הקטן" שאני מחפשת לו מתנה כל הזמן – כל אותם דברים שהיית בשבילי, ולא בשביל אף אחד אחר – רק בשבילי.

הבטחתי לך שלא אשכח אותך. איך בכלל חשבתי שאפשר לשכוח? אתה נמצא איתי כל הזמן ובכל מקום. בכל דבר שאני עושה אתה קיים. זו הסיבה העיקרית לכך שאמרתי שאח שלי לא נמצא בבית הקברות. אח שלי נמצא איתי בכל מקום. בית הקברות זה מקום לאנשים מתים, ואתה הרי חי בתוכי כל הזמן, כמו שתמיד חיית.

ליאת

אף פעם

לא התאהבתי בך

איני יודע איך זה

כי בך להתאהב לא בעיה

אבל למזלי בינינו

נרקמה ידידות

נקרא לה ידידות טובה

ואפילו טובה עד מאוד

אפילו שאין אנו מדברים בטלפון

או מתכתבים

אך כאשר אנו משוחחים